כללי –
חלק נכבד מאיתנו עוסק בשאלה מה יהיה גורל רכושו לאחר שילך לעולמו. למי יועבר רכושו, ובעיקר למי לא יועבר רכוש הנפטר. זוהי אם כן, הסיבה העיקרית והמרכזית בעטייה נערכת צוואה.
מהי צוואה?
מקור המילה צוואה שאוב מתוך המילה ציווי. צוואה הינה מסמך משפטי במסגרתו אדם מחליט ומורה מה יעשה ברכושו לאחר מותו. צוואה כאמור תהיה תקפה אם נעשתה כדין, ולא נפגמה באופן שלא ניתן לתקן את הפגם.
ברור לכל שצוואה אמורה לשקף את רצון או אם תרצו את משאלת הלב של הנפטר/המצווה, מה יעשה ברכושו לאחר מותו.
בסעיף 1 לחוק הירושה התשכ"ה-1965 כתוב: "במות אדם עובר עזבונו ליורשיו". מכאן עולה כי במידה ואדם הולך לעולמו ולא השאיר צוואה, אזי עזבונו מחולק על פי הדין. הוא הדין כאשר הושארה צוואה אך זו אינה כשרה ופסולה מסיבות כאלה ואחרות. במידה ולא נעשתה צוואה ואין יורשים על פי דין אזי הזוכה בירושה יהא אוצר המדינה.
קיימים בעקרון ארבעה סוגי צוואות –
צוואה בכתב יד-
מסמך הכתוב כולו בכתב יד, חתום בכתב יד ונושא תאריך אשר אף הוא כתוב בכתב יד.
במסגרת מסמך זה, נכתבות הוראות, מה יעשה ברכושו של אדם לאחר מותו. מסמך כאמור הוא בעייתי ביותר, מכיוון שבמרבית המקרים לא ייבדק על ידי עורך דין, וייתכן כי מסמך זה ייפסל, מפאת הוראות סותרות אשר קיימות בו, ונכתבו בצורה ניסוחית לא נכונה ו/או לא מקצועית ו/או קיימת אי עמידה בתנאי החוק מבחינה צורנית וכן הלאה.
צוואה בעדים –
זהו מסמך אשר כולל את חתימת המוריש ונושא תאריך. על גבי מסמך כאמור חותמים שני עדים, ומסמך זה מהווה צוואה כשרה ותקפה.
מסמך זה לרוב נעשה במשרדי עורכי דין וזהו סוג הצוואות הנפוץ ביותר. מסמך זה ראוי כי יערך בסיוע וליווי עורך דין אשר ידאג כי המסמך ינוסח באופן שישקף נכונה את רצון המצווה. עורך דין הבקיא בתחום הצוואות, יבחן את המסמך ויבדוק האם הוא עונה על כל דרישות החוק, על מנת שהמסמך יהווה צוואה כשרה ותקפה.
צוואה בפני רשות –
אמירת תוכן בעל פה בפני: נוטריון, שופט, רשם, אשר עורך תיעוד ומאשרה כי נערכה בפניו.
צוואה בעל פה –
שכיב מרע וכן מי שרואה עצמו, בנסיבות המצדיקות זאת, מול פני המוות, רשאי לצוות בעל פה בפני שני עדים השומעים את לשונו. דברי המצווה, בציון היום והנסיבות לעשיית הצוואה, יירשמו בזכרון דברים שייחתם בידי שני העדים ויופקד על ידיהם אצל הרשם לענייני ירושה. רישום, חתימה והפקדה כאמור יעשו ככל האפשר בסמוך לאחר שניתן לעשות כן.
צוואה בעל פה בטלה כעבור חודש ימים לאחר הנסיבות שהצדיקו את עשייתה והמצווה עודנו חי. ההגיון הינו פשוט, שהרי באם המצווה עודנו חי חודש לאחר חלוף הנסיבות כאמור, או אז אין עוד צורך בצוואה מסוג זה, ואם רוצה המצווה יכול הוא לבחור את סוג הצוואה הרצוי לו ולעשותה באופן אקטיבי.
צוואה הדדית –
קיים הסדר בסעיף 8 א’ לחוק הירושה, לפיו ניתן לערוך מסמך על ידי שני בני זוג. כאן ישנה מגבלה שחשוב עד מאוד לציינה, שכן, אדם שערך צוואה הדדית ומעוניין לשנותה בעוד בן זוגו בחיים, חייב להודיע על כך לבן זוגו. כמו כן, בחיי בני הזוג, המצווה המבקש לבטל צוואתו ימסור הודעה בכתב על ביטול הצוואה למצווה השני. באם נמסרה הודעה כאמור, בטלות הצוואות ההדדיות של שני המצווים.
לאחר מות אחד מבני הזוג: כל עוד לא חולק העזבון- בן הזוג שנותר בחיים ומבקש לבטל את צוואתו, יסתלק שלא לטובתו, לטובת ילדו או לטובת אחיו של המוריש, מכל חלק בעזבון שהוא אמור לקבל לפי הצוואה ההדדית של המצווה שמת.
לאחר חלוקת העזבון – בן הזוג שנותר בחיים ומבקש לבטל את צוואתו, ישיב את כל הרכוש שירש לפי הצוואה ההדדית לעיזבון.
אדם חופשי לצוות כראות עיניו –
חשוב לציין כי, קיים לאדם חופש לצוות כראות עיניו מה יעשה ברכושו לאחר מותו מכח "עקרון חופש הציווי", לפיו כאמור אדם יכול להחליט למי הוא מצווה את רכושו וכן איזה חלק מרכושו הוא מצווה. כך על פי עקרון זה אדם יכול להדיר את ילדיו או את אשתו מרכושו, או לחילופין לצוות נתח גדול יותר מרכושו ליורש כלשהו.
אין כל מניעה כי אדם יצווה את רכושו, למשל: לצה"ל, לאגודה למען החייל, לקופת החולים שלו או אפילו לשכנתו. חשוב לציין כי, כאשר אדם מחליט לצוות כי רכושו יועבר לגוף או למוסד מסוים, אותו גוף/מוסד צריך להיות גוף משפטי אשר הוקם כדין וכשר לקבל מערך זכויות וחובות.
באם ישנה צוואה כשרה, אזי, לאחר מות המצווה הוראות הצוואה תיושמנה, ולפיכך לא תבוצע חלוקת העזבון (כלומר הרכוש) של הנפטר על פי דין, אלא הוראות הצוואה גוברות.
על המצווה לערוך את צוואתו כאשר לא מופעלים עליו לחצים, איומים, כפיה וכו’.
הצוואה הינה מסמך בעל גמישות מירבית –
ראוי לציין, כי אדם אשר ערך צוואה יכול לשנותה בכל עת ללא כל מגבלה או התניה. כך למשל ייתכן שבאופן תיאורטי אדם יערוך צוואה כשרה, ולאחר שעה בדיוק (או אף פחות מזה), יערוך צוואה כשרה אשר הוראותיה סותרות ושונות בתכלית את ההוראות הצוואה הראשונה, וברור כי הוראות הצוואה השניה הן הקובעות והגוברות. לפיכך נוסח הצוואה האחרון הוא הקובע ולא קודמיו.
צוואה הכוללת תנאים –
כאן יש להבחין בין תנאים לגיטימיים ותנאים לא לגיטימיים.
תנאי לגיטימי הוא, שאדם יתנה בצוואתו למשל כי את הרכוש יירש אדם, אשר יוטלו עליו (על היורש) איסור בדבר מכירה לעולם את הרכוש, או לחילופין תוטל מגבלה לפיה אסור למכור את הרכוש למשך תקופה מסוימת התחומה בזמן.
ראוי לציין, כפי הנאמר כי לא כל תנאי בצוואה הוא לגיטימי. שכן, תנאי אשר הותנה בצוואה ונוגד את תקנת הציבור או את המוסר יפסל על ידי בית המשפט וזה לא יאשרו. כך לדוגמא מוריש אשר כותב בצוואתו כי הוא מוריש את נכסיו לבנו ובלבד שזה יתגרש מאשתו (שנואתו של המוריש), נראה כי תנאי יפסל על ידי בית המשפט.
דרכי פעולה במות המוריש –
כאשר אדם נפטר, ואין בנמצא צוואה, על מנת להעביר את העזבון על שם היורשים יש לקבל צו ירושה. כאשר יש בנמצא צוואה אזי יש לקבל צו קיום צוואה.
מטרת המטרות של עריכת צוואה היא, כי רצון המצווה יבוא לידי ביטוי ב"שטח" לאחר מותו באופן ישיר ומדויק.
סיכום
יובהר, כי לא כל מסמך אשר נערך ומטרתו להתיימר להוות צוואה הוא אכן צוואה, שכן יש לעמוד בדרישות צורניות וחוקיות רבות על מנת שהצוואה תהיה כשרה ותקפה, ויהיה קושי לתקוף אותה בבית המשפט כאשר יתעורר הצורך לעשות כן.
לפיכך, עורך דין אשר יודע היטב את מלאכתו, ובקיא ברזי הפסיקה והחקיקה בתחום דיני המשפחה בכלל ובצוואות בפרט, יערוך צוואה אשר תשקף את רצון המצווה בחייו, ותביא לידי ביטוי את כוונתו באופן ראוי, נכון ומדויק לאחר מותו.
הבהרות משפטיות
יצוין, כי האמור במאמר זה לעיל, אינו אלא סקירה כללית בלבד של הנושא, ובוודאי אינו ממצה את מכלול היבטים המורכבים בנושא הצוואות.
אין לראות בתוכן המאמר או במה שאינו מופיע בו כייעוץ משפטי, ותוכנו או אי תוכנו אינו מתיימר להוות תחליף לייעוץ משפטי. כמו כן, מאמר זה אינו מהווה כלל ועיקר הצעה לנקיטה ו/או לאי נקיטה פעולות ו/או צעדים כאלה ואחרים. כותב המאמר אינו אחראי באופן עקיף או ישיר לכל פעולה ו/או אי פעולה שתינקט כתוצאה מקריאת המאמר.
אשר על כן, עקב הסוגיות הסבוכות שעומדות על הפרק עת עריכת צוואה, יש לפנות בראשית הדרך לעורך דין המומחה בתחום הצוואות והיודע היטב את מלאכתו, על מנת שמלאכה זו ותוצאותיה תוביל את הצדדים לתוצאות המיוחלות.
