מבוא –
מהי חברה? במהות זוהי פיקציה אשר נוצרה על מנת ליצור התאגדויות עסקיות.
אולם, מהבחינה המשפטית חברה היא יישות משפטית לכל דבר ועניין. חברה יכולה לתבוע ולהיתבע בדיוק נמרץ כמו אדם בשר ודם.
ס' 1 לחוק החברות, תשנ"ט 1999 (להלן: "חוק החברות") מגדיר את המושג חברה-
"חברה" – חברה שהתאגדה לפי חוק זה, לפי פקודת החברות, פקודת החברות 1921 או פקודת החברות 1919;
כאשר מוקמת חברה הן קטנה והן גדולה, אזי על פי רוב בין מייסדיה שוררת הרמוניה ורצון עז לשתף פעולה על מנת להביא לשגשוגה של החברה ולהשאת רווחיה.
אולם המציאות לעיתים תופחת אף על פניהם של בעלי מניות בחברות, כאשר האידיליה כבר איננה בשיאה (בלשון המעטה!) וכי נוצר ההכרח לפרק את החברה ולהתפזר לכל עבר.
או אז נושא חברות בפירוק הופך לרלוונטי ביותר. ודוק היטב, נושא חברות בפירוק הינו נושא סבוך ביותר ורווי פרטים ומכשולים, כך שמסוכן ביותר יהיה לנסות ולבצע הליך משפטי העוסק בחברות בפירוק באופן עצמאי, לשם כך נדרש עורך דין בקיא, בעל ניסיון וידע בתחום אשר יודע היטב את מלאכתו על מנת שזה יוביל את לקוחותיו לתוצאה המשפטית הרצויה.
מהי אותה הפרדה מובנית בין החברה לבעלי מניותיה?
באופן מובנה קיימת הפרדה (ובעגה המשפטית נאמר "מסך") בין החברה לבין בעלי מניותיה. כלומר, ישנו מסך המפריד בין החברה עצמה לבין מי שהלכה למעשה פועל בשמה, זהו ביטוי נהיר לכך שהחברה היא יישות משפטית נפרדת.
שלא נטעה, אין משמעות הדבר שבעלי מניות בחברה יכולים להסתתר מאחורי מסך החברה ולעשות ככל העולה על רוחם. שכן המחוקק היה ער לאפשרות שבעלי מניות יעשו שימוש לרעה במסך החברה ויפעלו בשמה בחוסר תום לב ובתרמית. לשם כך נוצר סעיף 6 לחוק החברות אשר מאפשר הרמת מסך בין החברה לבעלי מניותיה, כלומר ייחוס חובות החברה לבעלי המניות עצמם בהתקיים כמובן התנאים שנקבעו בפסקי הדין הרבים העוסקים בכך ובהתקיים הוראות החקיקה הרלוונטיות.
להלן נעיין בסעיף 6 לחוק החברות –
- (א) (1) בית משפט רשאי לייחס חוב של חברה לבעל מניה בה, אם מצא כי בנסיבות הענין צודק ונכון לעשות כן, במקרים החריגים שבהם השימוש באישיות המשפטית הנפרדת נעשה באחד מאלה:
(א) באופן שיש בו כדי להונות אדם או לקפח נושה של החברה;
(ב) באופן הפוגע בתכלית החברה ותוך נטילת סיכון בלתי סביר באשר ליכולתה לפרוע את חובותיה,
ובלבד שבעל המניה היה מודע לשימוש כאמור, ובשים לב לאחזקותיו ולמילוי חובותיו כלפי החברה לפי סעיפים 192 ו-193 ובשים לב ליכולת החברה לפרוע את חובותיה.
(2) לענין סעיף קטן זה, יראו אדם כמודע לשימוש כאמור בפסקה (1)(א) או (ב) גם אם חשד בדבר טיב ההתנהגות או בדבר אפשרות קיום הנסיבות, שגרמו לשימוש כאמור, אך נמנע מלבררן, למעט אם נהג ברשלנות בלבד.
(ב) בית משפט רשאי לייחס תכונה, זכות או חובה של בעל מניה לחברה או זכות של החברה לבעל מניה בה, אם מצא כי בנסיבות הענין, צודק ונכון לעשות כן בהתחשב בכוונת הדין או ההסכם החלים על הענין הנדון לפניו.
(ג) בית משפט רשאי להשעות זכותו של בעל מניה לפירעון חובו מאת החברה עד לאחר שהחברה פרעה במלואן את כל התחייבויותיה כלפי נושים אחרים של החברה, אם מצא כי התקיימו התנאים לייחוס חוב של החברה לבעל המניה כאמור בסעיף קטן (א).
אפשרויות הפירוק –
ככלל אלה אפשרויות הפירוק העיקריות.
פירוק מרצון- פירוק מרצון בנושא חברות בפירוק הינו הליך אשר כשמו כן הוא, בעלי המניות מסכימים להליך של פירוק מתוך רצונם החופשי. זהו אם כן מסלול פירוק אשר מעצם טיבו וטבעו הינו הקל יותר. בסיומו של הליך פירוק מרצון החברה מסיימת את פעילותה ומוכרזת כמחוסלת וחדלה להתקיים כאישיות משפטית.
כאשר חברות בפירוק אינן מסוגלות לעמוד בהתחייבויותיהן (ובעגה המשפטית נאמר חברה "חדלת פירעון") וחרף כך החברה מעוניינת להתפרק מרצון, אזי על חברות בפירוק במצב זה ליזום פירוק מרצון על ידי נושים, אשר ישלטו בהליך הפירוק על כל המשתמע מכך.
פירוק במסלול מקוצר – מסלול זה בנושא חברות בפירוק מיועד לחברות בהן קיים בעל מניות אחד בלבד המתפקד גם כדירקטור היחיד.
פירוק במסלול הרגיל – במסגרת חברות בפירוק קיים הליך פירוק רגיל המיועד לכל חברה המסוגלת לשלם את כל חובותיה בפרק זמן בן 12 חודשים לאחר מועד תחילת הפירוק.
הליך פירוק בפיקוח בית משפט – במקרים מורכבים מתקיים הליך פירוק תחת עינו הפקוחה של בית המשפט.
הליך פירוק על ידי בית המשפט –
להלן יפורטו העילות לפירוק חברה על ידי בית המשפט, ראו לעניין זה סעיף 257 לפקודת החברות, תשמ"ג- 1983:
בית המשפט רשאי לפרק חברה בהתקיים אחת מאלה:
(1) החברה קיבלה החלטה מיוחדת שהיא תפורק בידי בית המשפט;
(2) החברה לא התחילה בעסקיה תוך שנה לאחר שהואגדה, או שהפסיקה את עסקיה למשך שנה;
(3) (נמחקה);
(4) החברה היתה לחדלת-פרעון;
(5) בית המשפט סבור שמן הצדק והיושר הוא שהחברה תפורק.
נתמקד להלן בחלופה 4 לסעיף לעיל. במקרה זה בית המשפט רשאי לפרק חברה כאשר זו חדלת פירעון, כלומר כאשר החברה אינה יכולה לפרוע את חובותיה. עילת פירוק זו מבוססת על ההגיון הפשוט, כי חברה שאינה יכולה לפרוע את חובותיה "אין לה זכות קיום", וכי ככל שהחברה תמשיך להתקיים במצב חדלות פירעון זה היא צוברת חובות נוספים אשר גורמים לנושיה (עובדים, ספקים וכו') נזק נוסף וכן נגרם נזק נוסף לחברה עצמה.
נתמקד להלן בחלופה 5 לסעיף לעיל העוסקת בכך שבית המשפט רשאי לפרק חברה כאשר הוא סבור שמן הצדק והיושר לעשות כן. זוהי אם כן "חלופת הסל", שכן המציאות והחיים המורכבים מייצרים סיטואציות רבות מאוד בנושא סבוך זה של חברות בפירוק, שכן לא ניתן "לקלוע" לכל סיטואציה אפשרית (סעיף סל!), והרי מטרת המחוקק היא ליתן מענה למקרים שהמציאות מייצרת.
משכך, נקבע סעיף סל זה אשר יכול ויעשה בו שימוש כאשר בין בעלי המניות ישנם חילוקי דיעות חריפים ופערים בלתי ניתנים לגישור, כך שלא ניתן להמשיך ולנהל את החברה במתכונת סבירה.
ככלל חברה שתשלים את הליך הפירוק תהיה רשאית להגיש בקשה לפטור מחובות האגרה השנתית המשולמת מדי שנה לרשם החברות בגין השנים בהן הייתה נעדרת פעילות.
חברות על "הנייר" –
ישנן חברות רבות אשר קיימות ככלי ריק מתוכן (ויש שיאמרו "מומיה משפטית"). המקרים הנפוצים בהם קיימות חברות שהן קליפה ריקה כמתואר היא הקמת חברה לפני שנים רבות אשר מזה זמן רב הינה נטולת כל פעילות. ברי כי מבחינה פורמאלית חברה שכזו הינה חברה לכל דבר ועניין לגבי החיובים הקבועים בדין, לרבות חיובה לעניין האגרה השנתית לרשם החברות.
הדעה הרווחת בציבור בנושא חברות בפירוק הינה כי פירוק חברה הינו הליך טכני, פורמאלי וקצר, אשר מסתכם בסגירת התיק ברשויות המס, אך לא היא! זהו הליך מורכב ובעל השלכות רבות וכבדות משקל הן בפן הכלכלי והן בפן המשפטי.
סיכום –
אשר על כן, ברור לנו שנושא חברות בפירוק הינו נושא סבוך, מורכב ורווי פרטים. משכך, עת אנו עומדים בפני סוגייות באשר לחברות בפירוק עלינו להיוועץ עם עורך דין אשר עוסק בתחום מורכב זה, בקיא בפרטיו אשר יעשה עבודתו באופן המקצועי והמיטבי ביותר.
הבהרות משפטיות –
יצוין כי האמור במאמר זה לעיל, אינו אלא סקירה כללית בלבד של נושא חברות בפירוק ובוודאי אינו ממצה את מכלול ההיבטים המורכבים בנושא חברות בפירוק.
אין לראות בתוכן המאמר או במה שאינו מופיע בו כייעוץ משפטי, ותוכנו או אי תוכנו אינו מתיימר להוות תחליף לייעוץ משפטי. כמו כן, מאמר זה אינו מהווה כלל ועיקר הצעה לנקיטה ו/או לאי נקיטת פעולות ו/או הליכים כאלה ואחרים. כותב המאמר אינו אחראי באופן עקיף או ישיר לכל פעולה ו/או אי פעולה שתינקט כתוצאה מקריאת המאמר.
